|
בפארק ירוק במודיעין צועדת נמרצות קבוצת אמהות, יחד עם העגלות שבהן מתנמנמים התינוקות שלהן. הן לא כאן כדי לפטפט על חיתולים ועל דייסות, אלא כדי לחזק את שרירי רצפת האגן, לחזור ליציבה נכונה ולחטב את מה שהתרופף בעקבות ההריון והלידה. מירי בן דוד ליוי, אמא די טרייה בעצמה, התלוותה אליהן והתאהבה.
אף שחלפה שנה מאז הלידה האחרונה שלי, אני עדיין מתעצלת לחזור להתעמל, ותירוצים מהסוג שמשאיר את הטרנינג בבוידעם הרי תמיד קל למצוא. כדי לאתגר את עצמי נסעתי למודיעין כדי לראות איך אמהות אחרות עושות את זה לא הרבה אחרי הלידה ועם תינוק בעגלה.
הנה, אני רואה אותן מרחוק. קבוצה צבעונית בטרנינגים ססגוניים, בפארק גדול הטובל בירוק.
תוך שניות אני מזהה למי מהן זהו ילד ראשון, למי שלישי ולמי יותר. לפי הבלאי והמותג של העגלות, כמובן. גילן נע בין 28 ל- 40, ורובן רזות וחטובות.
בשלב ראשון אני מבקשת לבדוק מי יכולה להרשות לעצמה ליהנות משמש מזדמנת של אמצע החורף בעשר בבוקר. מתברר שיש לא מעט כאלה: נשים שעדיין לא סיימו את חופשת הלידה הרשמית, נשים שהאריכו אותה ונשים שחזרו לעבוד אך עושות זאת מהמשרד הביתי, עצמאיות או עובדות בשעות גמישות.
"אמהות לילד ראשון בדרך כלל מגיעות חמישה-שישה חודשים לאחר הלידה", מספרת המדריכה והיוזמת שחר בת אלמוג מרון (36), אמא לאורי ולגל-לי, בוגרת וינגייט וסמינר הקיבוצים ובעלת "אמהות בכושר", סטודיו להתעמלות המותאמת לאמהות מהלידה ועד שנתיים לאחר הלידה. "לעומת זאת, אמהות לילד שני באות הרבה יותר מוקדם, ממש בסיום משכב הלידה, כחודש וחצי לאחר הלידה. ואילו אמהות לילד שלישי ואילך כבר מתקשרות אליי בתקופת ההריון".
אני רוצה לשאול את אחת האמהות היכן קנתה את השמיכה היפהפייה שמכסה את התינוק הרך בעגלה, אבל היא שקועה במתיחות ידיים לכיוון השמיים, והסיכוי שמבטינו ייפגשו הוא כגודל הסיכוי שאני הולכת להצטרף לתרגיל הזה או לזה שיבוא אחריו.
הקבוצה נפגשת פעמיים בשבוע בפארק עמק איילון במודיעין. השיעור נמשך כשעה וכולל צעידה, עם העגלות כמובן, תרגילי כוח (עם גומייה, כדור או שקית חול), תרגילי בטן ומתיחות על הדשא. הן מתחילות את שעת הכושר בצעידה, ידיים מושטות קדימה – אוחזות בעגלות, וברקע נשמעות ההוראות של שחר "גב זקוף, בטן פנימה, לא להתכופף בעלייה".
"זה כל העניין", היא אומרת, "חשוב לשמור על היציבה זמן הצעידה. בגלל הקושי בדחיפת העגלה הכבדה, בעיקר בעליות, יש לנו נטייה להרחיק אותה מהגוף ולהתכופף קדימה. חשוב לכופף מרפקים, לקרב את העגלה אלינו ולהישאר זקופות, להכניס את הבטן פנימה, לאסוף את רצפת האגן ובשום מקרה לא לרכון על העגלה, גם אם זה אומר ללכת קצת יותר לאט".
ניכר מהאווירה בקבוצה שהנשים כבר הספיקו להתחבר ויש להן הרבה מן המשותף. "נוצר כאן מעגל של אמהות שתומכות אחת בשנייה, מעניקות טיפים זו לזו ומפרגנות על כל ירידה במשקל ועל המראה החדש והחטוב" מספרת גלית, אחת האמהות.
תהילה מושקוביץ (28), אמא לשניים, הקפידה להתאמן גם לפני הלידה וגם אחריה. "אבל זה היה במסגרת יותר גדולה, והנשים שם בקושי החליפו מילה אחת עם השנייה. חיפשתי משהו יותר אישי, אינטימי וחברתי, וכמובן שרציתי את התינוקת צמודה אליי".
תמיד נראה שאצל האחרים הילדים יותר רגועים, ישנים כשצריך ואוכלים הכל עד הסוף. ההתעמלות בפארק מביאה את החבורה למצב אופטימלי כזה – כאילו שאין תינוקות בוכים בעולם.כנראה את האחריות על ההישג המרשים נושא על כתפיו האפקט של יריית הפתיחה: ההליכה המהירה. זה עובד. אבל אני חייבת לראות מה יקרה אם תינוק סורר אחד יתחיל לבכות שעה שאמו מאמצת את שריריה, וזה קורה. קול בכי צווחני מפלח את האוויר.
האמא מתרגשת מהאירוע קצת פחות ממני. היא פורשת מהקבוצה בטבעיות, ניגשת לספסל, מיניקה את הקטנטן במהירות האור, מספיקה לזמזם שיר ערש בקול שלא היה מבייש את ריטה כשהיא מחממת את קולה לפני הופעה בקיסריה, ומצליחה לחזור לאותו תרגל. מי אמר שאין סופר-וומן בעולם? "הצעידה בפארק היא במסלול מעגלי, אז קל להדביק את הקבוצה במקרה הצורך" היא מסבירה לי. "לפעמים ישנם תינוקות שאינם רגועים בשיעורים הראשונים, אבל גם הם תמיד נכנסים לקצב.".
לימור הרנס (34), מתעמלת בקבוצה ואמא לשלושה, מספרת מה הביא אותה להתעמל בפארק: "כשהייתי מנוייה לחדר כושר לא התמדתי כי מתעמלים לבד וגם צריך בייביסיטר. כאן יש את חברת הבנות שמחזקת ותומכת, וגם בני, יאיר, מרגיש כמו בג'ימבורי בחיק הטבע".
החלק המשחרר מגיע בסוף השיעור: האמהות פורשות שמיכה על הדשא ונשכבות, והתינוקות הערים יוצאים מהעגלה ועוברים לחיקן. חלק מהתינוקות שוכבים (מתאמנים גם הם בשכיבה על הבטן, הרמת הראש ותחילת הזחילה), חלק מסתובבים ומתגלגלים, אחרים מתקשרים עם בני גילם, ומי שרוצה להיות הכי צמוד לאמא – משתלב בתרגיל עצמו. הכל תלוי בגיל ובתרגיל.
אבל ההתחלה, מתברר, לא כל כך משוחררת ופתוחה. "הנשים החדשות שמגיעות לקבוצה תמיד נבוכות בהתחלה, מרגישות מגושמות וחסרות קואורדינציה", אומרת שחר, המנהלת והרוח החיה של הקבוצה, שמאחוריה כבר כמה מחזורים של קבוצות דומות. "אבל מהר מאד הן רואות שכולן באותה סירה, כולן מתחילות מאותה נקודת פתיחה, וכולן משתפרות פלאים כבר בשיעורים הראשונים. הקבוצה נותנת כוח, ואנחנו עושות ביחד דברים די מביכים, שאף את, כולל אני, לא תעז לעשות כשהיא צועדת לבדה". שחר מניחה שקית חול קטנה על הראש לשיפור היציבה ומוכיחה שהיא יודעת על מה היא מדברת.
ומה עושים כשמזג האוויר לא מאפשר התעמלות בחוץ?
"כשגשום, אביך או כשנושבות רוחות חזקות, הקבוצה מתעמלת בסטודיו הביתי שלי. בערב לפני השיעור אני שולחת הודעת אס.אם.אס. לכולן ומודיעה על שינוי המיקום".
הסטודיו הביתי שלה מצויד היטב, עטוף בחמימות של שטיחים מקיר לקיר ומלא בובות, צעצועים ומראות מבריקות כמו צלחת אחרי שלושה סיבובים במדיח הכלים. "ילדים אוהבים מראות, האמהות קצת פחות", שחר מכירה את הלקוחות.
היא מנצלת את הריכוז שמתאפשר במקום סגור לתרגילים לחיטוב הגוף ושוב משתפת את התינוקות באימון. "זמן איכות" לאם ולתינוק. מתוך השיעורים עם התינוקות צמח הרעיון של שחר להפיק את הדי.וי.די "אמהות בכושר – התעמלות לאחר לידה" שבו היא מככבת.
"גם בשיעור בפארק וגם בשיעור בסטודיו הדגש הוא תמיד על הצד הבריאותי של היולדת ועל שיפור התפקוד היומיומי שלה, מעבר לירידה במשקל ולחזרה לגזרה. אנחנו שמות דגש על חיזוק הגוף ומתיחות למניעת כאבי גב וזרועות, חיזוק הבטן לשיפור היציבה וחיזוק רצפת האגן כבסיס לכל האימון. הנשים מפתחות מודעות לעבודה נכונה של הגוף ועם הגוף. מה נכון ומה לא, איך לשמור על היציבה, איך להגן על רצפת האגן. צריך להבין שכושר גופני הוא דבר הכרחי לאיכות החיים שלנו כנשים וכאמהות לילדים קטנים שתלויים בנו".
כמה היא צודקת, אני מהרהרת לעצמי בנסיעה חזרה הביתה. עכשיו אסע לקניון השכונתי, אוכל לי סלט בריאות עם הקטנצ'יק בעגלה. אחר כך אלך להירשם. מה זאת אומרת למה? למכון כושר, להתעמלות אירובית בקבומה, למשהו לזוז איתו.
|
.jpg?id=8860919){kind=small}
.jpg)
